בקוריאה חיים כיום כמעט-50 מליון איש ומקומה הוא בקצה המזרחי ביותר של המזרח הרחוק. היא גובלת עם צפון קוריאה מצפון, הים הצהוב ממערב וממזרח-יפן. קוריאה הדרומית היא ארץ הררית. ניתן לחלק את קוריאה הדרומית לשלושה חלקים: אזור מזרחי שמורכב מהרים ומרצועת חוף צרה, חלק מערבי המורכב ממישור חוף רחב, נחלים ונהרות ואזור דרומי המורכב מרשת סבוכה של הרים וואדיות.
דרום קוריאה היא מדינה מתפתחת מבחינה טכנוגולית ואף חברה בפורום הG-20, בו חברות 20 הכלכלות הגדולות בעולם.
בקוריאה צמחו תאגידי ענק ("צ'בול") בבעלות משפחתית, כגון יונדאי, סמסונג, LG, דייהו ועוד, שאחראיות עד היום על חלק ניכר מהתוצר הדרום-קוריאני ותופסות חלק משמעותי מהשוק הגלובלי.
הסטוריה:
בסיום מלחמת העולם השנייה חולק חצי האי הקוריאני לשני אזורי כיבוש, ברית המועצות שלטה בחלק הצפוני, ואילו ארצות הברית שלטה בחלק הדרומי.
ב-1948 הוקמו שתי ממשלות תואמות: ממשלה צפונית הנתמכת על ידי ברית המועצות, וממשלה דרומית המושפעת מארצות הברית. לאחר מכן, בשנת 1950 פרצה מלחמת קוריאה בין שתי השכנות, האו"ם תמך בממשלת הדרום והקומוניסטים תמכו בממשלת הצפון. הסכם שביתת נשק נחתם סופית בשנת 1953 וחילק את חצי האי לרוחב כך שנוצרו שתי מדינות נפרדות עד היום.
התרבות הקוריאנית:
התרבות הקוריאנית מתפשטת בעולם כיום במה שמכונה "הגל הקוריאני." סדרות טלויזיה משודרות בהמון בדינות בעולם, גם בישראל. לתעשיית הבידור הדרום קוריאנית ישנם מספר רב מאוד של מעריצים ומתעניינים מכל העולם. כמו כן, המון אנשים לומדים את השפה הקוריאנית. בישראל לדוגמא, ישנה עליה במספר האנשים אשר רוצים ללמוד את השפה במסגרת קורס קוריאנית או בעזרת האינטרנט, ואנשים אשר מעוניינים בתעשיית הבידור הקוריאנית. ניתן להגיע אל ממצאים אלו כאשר מוצאים באינטרנט המון אתרים ופורומים אשר מתעסקים בענייני קוריאה.
השפה הקוריאנית:
השפה הקוריאנית היא השפה הרשמית של קוריאה הדרומית וקוריאה הצפונית.
אנשים נוטים ליחס קשר רב בין שפות המזרח השונות, ולא כל כך מודעים אל השוני הרב ביניהם. השפה הקוריאנית, בדומה להונגרית, מונגולית ופינית, שייכת למשפחת השפות האורל-אטלנטיות. אך קיים ויכוח בנוגע לאיזו משפחת היא שייכת. בלשנים רבים משייכים אותה למשפחת השפות האלטאיות ואחרים מסווגים אותה כשפה מבודדת.
קוריאנית נכתבת משמאל לימין בעזרת הָאנְגוּל, אשר הינו האלפבית הקוריאני. הוא כמו כן הכתב הרשמי של קוריאה. הוא הומצא במאה ה-15 על ידי המלך סג'ונג הגדול בכדי לפתור בעיית בורות קשה בקרב העם, אשר לא ידע את כתב הסימנים הסיני הקשה. המלך חשב שהמצאת כתב חדש אשר לא יהיה קשה מידיי ויוכל להיות משומש על ידי כל תושב יהיה פתרון טוב בכדי למגר את הבורות ולאפשר לתושבים אמצעות לתקשר בדרך טובה יותר. ה'האנגול' נחשב לאלפבית פונמי, המאורגן לפי אותיות אשר מרכיבות הברות. הכתב מבוסס על יצירת תיבות רבועות הכוללת הברות פתוחות או סגורות, באופן העשוי להיראות במראה ראשון ככתב לוגוגרמות. בכל הבהרה כזאת ישנן לפחות שניים, שלוש או ארבע אותיות מתוך 24, אשר מחולקות ל-14 עיצורים ו-10 תנועות.
כיום, שיטת ההאנגול משמשת 70 מיליון דרום וצפון קוריאנים ו- 5 חמישה מיליון קוריאנים המתגוררים מחוץ לקוריאה. ההאנגול הוכרזה על ידי בלשנים כהמצאה גאונית!
